פתיחה
איתמר בן גביר, השר לביטחון לאומי ויו"ר ‘עוצמה יהודית’, מציב את עצמו באופן מסורתי כמי שדוגל ביד קשה ובתמיכה בלתי מסויגת בכוחות הביטחון. אולם, בסוגיית חוק הגיוס, בן גביר מוצא את עצמו בתוך סבך של אינטרסים: מחד, בסיס הבוחרים שלו כולל חיילים ומילואימניקים רבים הדורשים שוויון בנטל; מאידך, הוא רואה בחרדים שותפים אסטרטגיים לשימור ממשלת הימין.
לאורך שנת 2025, עמדותיו התאפיינו בניסיון לייצר “נתיב עוקף” שמאפשר תמיכה עקרונית בגיוס מבלי להוביל לעימות חזיתי עם ההנהגה החרדית.
הציטוטים המדויקים של איתמר בן גביר
על חובת הגיוס והצדק החברתי (מאי 2024)
“אני אוהב את עולם התורה, אבל במציאות שנוצרה אחרי השביעי באוקטובר, כולם צריכים לתת כתף. אנחנו צריכים עוד אלפי לוחמים כדי לשמור על הביטחון ברחובות.” 🔗 מקור: ערוץ 7
על הברית עם החרדים (דצמבר 2025)
“לא נפרק ממשלת ימין בגלל חוק הגיוס. מי שרוצה להפיל את הממשלה משתמש בחוק הזה כתירוץ. אפשר להגיע לפתרונות של הידברות.” — בן גביר בראיון לחדשות 14 🔗 מקור: ערוץ 14
ההצעה ל"גיוס משטרתי" (נובמבר 2025)
“הפתרון הוא גיוס של אלפי חרדים למשמר הלאומי ולמשטרה. זה שירות משמעותי שמתאים לאורח החיים שלהם ויעניק ביטחון לאזרחים.” 🔗 מקור: מעריב
ניתוח עיתונאי של הסתירות
הניתוח הלוגי של דברי בן גביר מעלה מספר נקודות חיכוך:
- רטוריקה מול הצבעה: בעוד שבציוציו ובנאומיו הוא מדגיש ש"כולם חייבים לתרום", במבחן ההצבעות בכנסת ובממשלה הוא מיישר קו עם הגוש החרדי כדי למנוע סנקציות כלכליות.
- הסטת הדיון: בן גביר מנסה לפתור את הסתירה על ידי הצעת “שירות אזרחי-משטרתי”, פתרון שנתפס על ידי גורמי מקצוע בצה"ל כניסיון “לחלוב” תקציבים למשרדו מבלי לפתור את מצוקת כוח האדם ביחידות הלוחמות.
בסוף 2025, הביקורת נגדו בתוך הימין הממלכתי גוברת, כשהוא מואשם בהעדפת השותפות הפוליטית עם גולדקנופף ודרעי על פני צרכי המילואימניקים.
בין סיסמאות למציאות פוליטית
במישור ההצהרתי: > תמיכה גורפת בלוחמים, קריאה לשירות לכולם, והצגת פתרונות יצירתיים כמו גיוס למשטרה.
במישור המעשי: > בלימת מהלכים של האופוזיציה לכפיית גיוס, והימנעות מהצבת אולטימטום בנושא הנטל לעומת אולטימטומים שהוא מציב בנושאים ביטחוניים אחרים.
סיכום אובייקטיבי של ה-AI
איתמר בן גביר מייצג גישה של “פרגמטיזם פופוליסטי” בסוגיית הגיוס:
- הוא משתמש בשפה שפונה ללב הקונצנזוס המשרת (צורך בביטחון).
- הוא נמנע מפעולות שיערערו את שלטון הימין, מה שמציב אותו בעמדה פסיבית יחסית בסוגיית חוק הגיוס לעומת נושאים אחרים (כמו הר הבית או תנאי כליאה).
עבור ‘פוליטיקה במבט של AI’, בן גביר הוא דוגמה קלאסית לפוליטיקאי שבוחר את “שדות הקרב” שלו לפי היכולת להרוויח הון פוליטי מיידי, תוך דחיקת סוגיות ליבה מורכבות כמו שוויון בנטל לסוף סדר העדיפויות הביצועי.